יום רביעי, 21 באוגוסט 2019

מרינות בגוואטמלה

אז הנה אנחנו שוב אחרי הספנה, הרבה פחות מתוכננת מהקודמת. ת'כלס יצאנו בזול מכל הסיפור.
קודם כל הצלחנו להגיע בכוחות עצמנו עד לכאן שזה כבר מעולה ולא היתה חדירת מים לסירה שזה גם מבורך.
מיד פנינו לקארן, המנהלת של רם מרינה Ram Marina, כדי לחזור אליהם למספנה. שיערנו שנצטרך בין שבועיים לשלושה של עבודה וצביעה מחדש.
בתוך כמה ימים היא סידרה לנו מקום למרות שהמספנה עמוסת סירות והתנצלה שבגלל הצפיפות במספנה ימקמו אותנו במעבר. לנו לא היה איכפת, רק שיוציאו אותנו מהמים כמה שיותר מהר ושנוכל לטפל בכל מה שרק מחכה לנו שם למטה.

... וחוץ מזה- מי אני, ההריונית בחודש שמיני, שתתלונן על הפריווילגיה הזו להיות תקועים במעבר שהוא בדיוק מטר וחצי מהשירותים-מקלחת?!





לשמחתנו גילינו שרב הנזק הם שריטות ושיפשופים פה ושם, פרופלור שידענו שנפגע ודורש החלפה ומכה אחת יותר רצינית בקוטר 4 ס"מ בחלק הפנימי קדמי של ההול הימני. 

הפרופלור הפגוע






חששנו שמאותה מכה קדמית יחדרו מים לסירה, אך החור לא עבר לצד השני. הרחבנו אותו מסביב כדי להוציא את השכבות שספגו מים ואטמנו עם פיברגלס חדש.

כך זה נראה בהתחלה

ככה זה נראה אחרי שהרחבנו מסביב

איטום מחדש

יבש ומוכן לשיוף וצביעה

שיוף אחרון לפני צביעה

בין לבין , בגלל שהינו תקועים במעבר, הזיזו אותנו כדי לפנות מקום לסירות שסימו את העבודה. בינתיים את הפרופלור החלפנו לאחר, את כל השריטות והמכות הקטנות שייפנו וצבענו בצבע בסיס ואחריו אנטיפאולינג ואחרי 10 ימים הינו מוכנים לחזור למים.
הרבה יותר מוקדם ממה שציפינו!



את המזגן הנייד קנינו לפני שעזבנו את מקסיקו, ועכשו בהספנה הציל אותנו בערבים חמים ומלאי יתושים

זואי עוזרת בצביעה

תכף מסיימים

קארן האלופה סידרה אותנו עם תנור משומש שהחליף את זה הצולע שהיה לנו. בחצי שנה האחרונה, מאז שנפל והתעקם, מצבו הלך והתדרדר והגיע לכך שרק שיכולנו להשתמש רק בלהבה אחת מתוך השתיים וגם זו שעבדה היתה מפייחת את הסירים והסביבה ויוצרת להבה של מדורה.
זה מה שנקרא, ברוך שפיטרנו!

פטר מוציא את התנור הישן ברב שמחה והילולה

וזה החבר החדש


אחרי שחזרנו למים, מיהרנו לסדר לנו מקום באחת המרינות שמסביב, חודש אוגוסט זה שיא העונה ורב המקומות הטובים כבר תפוסים. בכל זאת, מצאנו לנו מקום במר מרין Marine Mar  (שימו לב לדמיון השמות רם מרינה- מר מרין...) והופתענו לגלות כמה אנחנו מרוצים.

הרציף שלנו במר-מרין

עדינהנית בחדר הספריה שבמרינה

שיעור יקוללה לקטנים

שיעור גיטרה לגדולים

גם ההכנות לתינוק שתכף מגיע ממשיכות. התיק לבית החולים נשלף ממעמקי תא האיחסון ומיום ליום מתמלא. נעמי עורכת רישום שבועי כמה אני גודלת וזהו. זה רשמי. הכרס שלי גדולה מזו של פטר!







יום שני, 29 ביולי 2019

הרפתקאות בדרך חזרה לריו דולצ'ה

לחזור לגוואטמלה מרגיש לנו קצת כמו לחזור הביתה. יש במקום הזה קסם שתופס אותנו ועדין אני לא יודעת לשים עליו את האצבע.

עזבנו את מקסיקו אחרי תקופה מופלאה עם חברים, שתי משפחות שחיות בסירה עם בני נוער (שזה מצרך נדיר). האחת היא Dream Catcher2 שלפנינו עוד תקופה במחיצתם בגוואטמלה ולהם ילד בן 16, השניה Take2 שלהם 5 ילדים במבחר גילאים וממקסיקו המשיכו הביתה לפלורידה.





השעה הכי יפה של היום עם חברים ומוזיקה

כל אחר-הצהריים מוקדש למלחמות ילדים על הרפסודה הצפה

הדרך ממקסיקו לגוואטמלה היתה מלאת הרפתקאות. הפעם מהסוג הפחות נעים.
מיד בהתחלה הבנו שמשהו מסתובב בינינו כי אחד אחרי השני התחלנו להשתעל, להתנזל ולהזדקק לגליל נייר טואלט צמוד. זרם הגולף שמולנו האט אותנו עד יאוש, הוא רחב כל כך שלא משנה כמה התרחקנו או התקרבנו לחוף, המשכנו להתקדם במהירות עלובה של 2 קשר. 
עצרנו לאורך הדרך ללילה או שניים כדי לנוח והיה נראה שחופה של מקסיקו ממשיך לנצח ומסרב להיגמר.

שבת בבוקר מוקדש לטיפולי בנות. צבע, תיספורת ונשנודים



אחת העצירות השוות היתה באי קוזומל שבמקסיקו. בדרום האי המים צלולים ובגוונים מהפנטים של כחול וטורקיז, אחד האתרים היפים ששנירקלנו בהם היה בקירבת מקום. אחרי שעזבנו את קוזומל זואי החלה לפתח חום מאוד גבוה שהמשיך לנסוק ולעלות כל כמה שעות. מגבות קרות וסירופ להורדת חום עזרו לכמה שעות מוגבלות, עד גל החום הבא. 

אם כבר להיות חולה...אז עם סיפור!

גוונים של כחול בדרום האי קוזומל, מקסיקו

סופסוף יצאנו מזרם הגולף והגענו לבליז.  עצרנו באחד האטולים במקום שנקרא Light house reef, שכבר הכרנו מהדרך שעשינו בכיוון ההפוך כמה חודשים קודם. הרוח נשבה ולא היה כייף להיכנס למים, כולנו הינו חולים ומוכים (פרט לעדי הפנתרה) וזואי ממשיכה בשלה וקודחת מחום.
הבנו שאנחנו לא הולכים להנות מהמקום הזה, למרות שזו פעם שניה שאנחנו עוצרים בו ולמרות שאמור להיות פסגת הצלילות והשנרקולים ולמרות שבקירבתו יש "חור כחול" ומושבה של אלבטרוסים ומיהרנו לצאת כדי להיות בקרבת ציויליזציה אם נצטרך טיפול לזואי.


אחת העצירות בדרך, לאורך חוף פלאיה דל כארמל במקסיקו

ההפתעה הגדולה חיכתה לנו בבוקר. אחרי זריחת השמש פטר ועדי אירגנו את הסירה, הניעו מנועים ויצאו מהעגינה. פתאום נשמעה מכה חזקה והסירה נעצרה כשהקיל בהול השמאלי התיישב על אחד האלמוגים. קשה לתאר את ההרגשה שהסירה עוצרת בפתאומיות את התנועה הטבעית שלה, זה כל כך לא בסדר עד בהלה.
ניסינו לצאת בעזרת המנועים ללא הצלחה וחששנו לגרום נזק גדול יותר, המנוע השמאלי הפסיק לעבוד וסירב להניע מחדש. פטר נכנס למים וגילה שהפרופלור עקום ושבור, אך שם לב שמסביבנו המים פנויים וזה רק גוש האלמוגים הזה שצץ משום מקום... אם רק נצליח לזוז משם...

מראות מהדרך. גשם יורד מרחוק

כולנו הינו בחוץ (טוב נו... חוץ מזואי שנשארה במיטה שלנו עם חום כמובן). ידענו שכעת שעת הגאות והמים לא יהיו גבוהים יותר ושהדרך הטובה ביותר היתה לזוז אחורה, אפילו עם מנוע אחד. לאחר כמה דקות נשבה רוח, זו היתה ההדמנות שלנו, הרמנו שוב את המפרשים, הפעלנו את המנוע בפול גז ואיכשהו זה הצליח לנו.

לפנינו היתה הפלגה ישירה כיממה לגוואטמלה וכבר ידענו שאנחנו הולכים שוב להספנה.


יום רביעי, 10 ביולי 2019

הכנות לתינוק שבדרך

יחד עם סיום התקופה שלנו באיסלה מוחרס שבמקסיקו, אנחנו גם מסיימים את רב ההכנות שלנו לקראת התינוק שיגיע. בלידות הקודמות לא היתי כל כך מודאגת שהכל יהיה מוכן מראש, אבל להתכונן בסירה לתינוק זה דבר אחר לגמרי.



שקלנו את האופציות והחלטנו שאת התינוק הזה נעדיף להביא לעולם בגוואטמלה.
אנחנו בתחילת עונת ההוריקנים והלידה צפויה בספטמבר, חיפשנו מקום בטוח שנוכל להישאר בו עם הסירה ואין ספק שהעגינה בנהר הריו דולצ'ה מושלמת לתקופה הזו.
בגוואטמלה סיטי יש שגרירות ישראלית שבה נוכל להוציא דרכון ליצור החדש וכן קהילה יהודית שתוכל לעזור לנו עם הסיוט של הברית מילה.
בעיר הקרובה לריו דולצ'ה, מורלס Morales, יש בית חולים פרטי בשם בטסדה Bathesda. מרחק של כחצי שעה נסיעה מהמרינה שנשהה בה. ביקרנו שם בחודש פברואר, לפני שעזבנו את גוואטמלה, הצוות ערך לנו סיור וסיפר לנו על השירותים שלהם. הדבר הכי מטריד בבית חולים הזה שאף אחד לא דובר שם אנגלית. פרט לאח אחד כל הצוות, כולל הגניקולוג, דוברים רק ספרדית. אני לא ממש רואה את עצמי סבלנית מספיק לנסות להבין מישהו כשאני עם צירים או לנסות להתבטא בספרדית העילגת שלי כשאני בסיטואציה של לידה, ולכן אנחנו חושבים שנצטרך למצוא מישהו דובר ספרדית ואנגלית שילווה אותנו כשיגיע הרגע.

סן חוזה, בית חולים נוסף במורלס

חדר ההמתנה בבית חולים בטסדה

חזית בית החולים בטסדה במורלס

ההתארגנות שלנו לגבי התינוק התחילה ברגע שהחלטנו איפה נרצה ללדת. בקנקון  Cancun שבמקסיקו היה קל להצטייד בכל הדברים הראשונים שנצטרך. התחלנו לצבור בגדי תינוקות, מוצצים, בקבוקים, שמיכות וכל מיני אביזרים קטנים שכבר הינו צריכים להיזכר מחדש בקיומם.
ישנם דברים שבמקסיקו לא נוהגים להשתמש, כמו לדוגמא חיתולי כותנה שלא ניתן למצוא בשום מקום (ואותנו שימשו לעשרות דברים בזמן שהיו לנו תינוקות), במקומם מוכרים מגבות קטנות שלא מכסות שום דבר.


עשינו גם שינוי בחדרים. עדי זכתה סוף כל סוף לישון באלכסון כשזואי עברה לחדר משלה, הארונות סודרו מחדש וכל הציוד שנרכש קופל אל תוך ארון שפונה לכבוד התינוק שבדרך, וכך יש לנו עכשיו ארון שנקרא "הארון של התינוק".
זואי מבסוטה בחדר משלה


בהמשך לכל ההכנות, אנחנו חוששים מאוד מתקופת הגשמים שבגוואטמלה, מהחום הבלתי נסבל בסירה כשנקשרים לרציף ומכל מיני מעופפים ביניהם יתושים שיביאו איתם את קדחת הדינגי ומלריה. המחשבה לעבור את החודשים האלו עם תינוק בן יום ובלי ים קרוב לקפוץ לתוכו להתקררות גרמה לנו לצייד את החדרים במאווררים, את הסלון במזגן נייד, בנוסף לרשתות והצללות שעוד צריך לתפור ובטח יעזרו להמעיט את מידת החום.


אז ככל שהרשימה התקצרה והבטן שלי תפחה, חלפו בינתיים ארבעה חודשים שעגנו באיסלה מוחרס במהלכם נסענו פעמיים לקנקון למכון אולטרה-סאונד Con Rad Mad  כדי לוודא שהתפתחות העובר תקינה. בשאר הזמן הינו עסוקים בשיגרה של לימודים, קניות, שחיה ואחר צהריים עם חברים.

Add caption


וכמה שקיטרנו בהתחלה על איסלה מוחרס … ת'כלס זו היתה תקופה לא רעה להעביר בה את חודשי ההריון.

יום שבת, 8 ביוני 2019

גרפיטי ותמונות קיר ממקסיקו


תמונות מגרפיטי וציורי קיר שמקשטים את קירות העיר קנקון Cancun ורחובות האי איסלה מוחרס Isla Mujeres במקסיקו.

לא צריך לספר ולהגיד הרבה, פשוט יפים כשלעצמם: